הוצאות הועדות הרפואיות

סוגיית הוצאתן של הוועדות הרפואיות מן המוסד לביטוח לאומי

תוכן עניינים

1. כללי……………………………………………… 3

1.1. הקדמה…………………………………………………… 3

1.2. מטרה……………………………………………………… 4

1.3. מבנה ותוכן………………………………………………. 4

2. תיאור מצב העניינים……………………. 4

2.1. כללי……………………………………………………….. 4

2.2. פרטי המקרה……………………………………………. 5

2.3. המציאות הכללית………………………………………. 8

2.3.1. אופי הקביעה של הועדה הרפואית…………………….. 8

2.3.2. יחסם של חברי הועדה לנבדקים……………………….. 9

2.3.3. חוסר אובייקטיביות…………………………………….. 9

2.3.4. ריבוי הליכים משפטיים……………………………….. 9

2.3.5. ערעור רק בנקודה משפטית…………………………….. 9

2.3.6. היעדר השכלה שיפוטית……………………………… 10

2.3.7. מספר ועדות מצומצם וקושי בהרכבים……………….. 10

2.3.8. הצורך והרצון בייצוג ובראיות…………………………. 10

2.3.9. מראית העין……………………………………………. 10

3. ההתמודדות עם המצב הקיים……… 11

3.1. כללי……………………………………………………… 11

3.2. התייחסויות……………………………………………. 11

4. מצב ראוי…………………………………….. 13

4.1. כללי……………………………………………………… 13

4.2. ביסוס רעיוני…………………………………………… 13

4.2.1. עקרונות המשפט המנהלי התקין…………………….. 14

4.2.2. עקרונות כבוד האדם…………………………………… 14

4.2.3. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות……………… 14

5. סיכום…………………………………………. 15

1. כללי

1.1. הקדמה

נייר עמדה זה נכתב במענה לבקשה שנתפרסמה בעיתון “ידיעות אחרונות” ולבקשת מר יהושע כהן, שהוא נכה בדרגת נכות 89%, ונפגע פעולת איבה מחודש 12/1948. מר כהן מגדיר עצמו, מעבר להיותו נפגע פעולת איבה, גם כ”נפגע המוסד לביטוח לאומי” וזאת בשל מסכת ההתדיינות הארוכה שעבר ועובר מר כהן במאבקיו להכרת נכותו בגין פעולת איבה שאירעה לו לפני כ – 50 שנה, ובשל מסכת הייסורים לה “זכה” במהלך פעילות רבת שנים למיצוי זכויותיו, במטרה לאפשר לבני משפחתו ולעצמו קיום מינימאלי. גם כיום ממשיך מר כהן במאבקיו רצופי הסבל והייסורים, אשר קצרה היריעה מלתארם, לממש זכויותיו בדין.

מקרהו של מר יהושע כהן וטענותיו אשר יועלו בנייר עמדה זה, הושמעו באזני מר כהן ובאזני מחבר נייר עמדה זה, בצורה כזו או אחרת, על ידי נכים רבים מספר רב של פעמים. על אף שנייר עמדה זה נערך לבקשתו של מר יהושע כהן, הרי שמר כהן מייצג בעניין זה קשת רחבה ביותר של נכי פעולות איבה ונכים בכלל, אשר ברצונם להעלות קול זעקה כלפי המחוקק, באשר לעוול ולמצוקה שהיו לטענתם מנת חלקם.

נייר עמדה זה נערך במשרדו של עו”ד עומר יעבץ. עו”ד יעבץ הוא נכה צה”ל 100%+ (מיוחדת) המרותק לכסא גלגלים. עו”ד יעבץ פעיל במסגרות שונות לקידום ענייניהם של הנכים, חבר ועדת הנכים של לשכת עורכי הדין. עו”ד יעבץ חיבר את הספר המשפטי הראשון בעניין חוק הנכים תגמולים ושיקום, ושני ספרים לציבור הרחב בעניינם של נכי צה”ל ונפגעי פעולות האיבה ומייצג נכים ותובעים שונים בתביעות לפי חוק הנכים (והתקנות לפיו), לפי חוק הביטוח הלאומי ולפי חוקים אחרים להכרת נכים והענקת זכויות לנכים. במסגרת זו מייצג משרדו של עו”ד יעבץ נכים בדיוניהם בוועדות רפואיות שונות ורבות.

נייר עמדה זה נערך באופן כללי ביחס לוועדות הרפואיות השונות שבמסגרת המוסד לביטוח לאומי, תוך הכרה בפעולתם הברוכה של העושים במלאכה וללא כל כוונה לפגוע בכבודם ו/או במקצועיותם ו/או בכנות כוונותיהם ו/או בנכונותם לעזור ולסייע. נייר העמדה בא להצביע על הליקויים כפי שהם משתקפים בו ללא ייחוס העניינים אשר עולים בו באופן אישי או ייחודי לגוף או לאדם כזה או אחר.

נייר עמדה זה נערך בסמוך לתום המועד להפנייתו ועל כן יתכן ונשמטו ממנו פרטים ו/או כי הדיוק בתיאור העובדות הפרטניות לוקה במקצת. על כל פנים ניתן לברר ולבדוק את הפרטים האמורים במשרדו של עו”ד יעבץ. כמו כן כולל נייר עמדה זה אזכורים של תיעוד ומסמכים רבים אותם ניתן להמציא לפי דרישה.

1.2. מטרה

מטרתו של נייר עמדה זה הוא להציג בפני הועדה לבדיקת הסוגייה את הנקודות שמן הראוי כי יעמדו לעיני הועדה, לדעתו של מר כהן ומחבר נייר עמדה זה. נייר עמדה זה רוצה ללמד על ליקויים במערכת הקיימת כפי שהם משתקפים מזוויות שונות, הן מנקודת ראותו האישית של מר יהושע כהן והן מתוך ראיה רחבה יותר; וזאת מתוך מטרה לתמוך בשינוי אשר יביא למצב הוגן ונכון מבחינה חברתית וחוקית, והכל כמובן לדעתם של מר יהושע כהן ומחברי נייר עמדה זה.

1.3. מבנה ותוכן

נייר עמדה זה כולל בתוכו תיאור קצר של המצב מההיבט החוקי והעובדתי ומבחינתו של מר כהן אישית. מתוך תיאור זה ניתן ללמוד על הבעייתיות שבמצב. נייר העמדה כולל את הרקע המשפטי המלמד על הבעיות ועל מהותן ובסופו עולה הצעה המבססת את הפתרון הראוי למצב ואת התשובות לבעיות המתעוררות.

2. תיאור מצב העניינים

2.1. כללי

בחלק זה ננסה לתאר את המצב כפי שהוא משתקף בעיניו של מר כהן מתוך סיפורו הכואב ובאופן כללי מתוך תיאורם של נכים רבים.

מעמדן, סמכויותיהן ופעולתן של וועדות רפואיות מוסדרת בחקיקה הרלוונטית במסגרתה הן פועלות שהיא חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש”ל – 1970, חוק הביטוח הלאומי, תשנ”ה – 1995, תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט”ז – 1956.

במסגרת חוקית זו ממונים חברי הועדה הרפואית ומכונסות הועדות הרפואיות. הימצאותן של הועדות הרפואיות בקשר מערכתי, כלכלי, גיאוגרפי עם המוסד לביטוח לאומי יוצר מצב קשה ביותר מבחינת תחושותיהם של הנכים, אשר גם כך מצויים בקושי בשל נכותם; ויוצר מצב מעוות מבחינה משפטית אשר ניתנות לו הצדקות והנמקות שונות.

בהמשך הדברים אציג את סיפורו של מר יהושע כהן, אשר בעניינו נכתב נייר עמדה זה, אשר ממחיש את העוול שנגרם לו במהלך השנים ואת הנחיצות בהוצאת הוועדות הרפואיות מהמוסד לביטוח לאומי. אף כי סיפור ייסוריו של מר כהן נראה ממושך ישנה חשיבות לפרטים ולעינוי הבירוקרטי שעבר מר כהן.

סיפורו של מר כהן הוא סיפורו העצוב של נכה, אשר רק אטימות מערכתית וחוסר רגישות בולט יכולה הייתה לגרום לו. סיפורו כולל מספר תיאורים ועובדות תמוהות ביותר ביחס לוועדות הרפואיות הפועלות במוסד לביטוח לאומי.

2.2. פרטי המקרה

מר כהן נפגע בפעולת איבה בתאריך 28/12/48 ורגלו השמאלית נקטעה מעט מתחת לאגן בהיותו בן 8 שנים. על אף פציעתו הקשה שיקם עצמו מר כהן, עבד בעבודות שונות (ביניהן עבודות פיזיות קשות), הקים משפחה בישראל ומיעט להיעזר בשירותי הביטוח הלאומי ובתמיכתו.

בשנת 1988 לקה מר כהן בלבו (אוטם של שריר הלב) והתמוטט. כתוצאה מפגיעתו זו, חלה הידרדרות קשה במצבו הבריאותי אך בעיקר במצבו הכלכלי, היות ולא יכול היה לעבוד כמקודם.

מר כהן פנה לעובדת השיקום דאז במוסד לביטוח לאומי וביקש ממנה עזרה ותמיכה. תשובתה הנחרצת הייתה כי מאחר ואין כל קשר בין אוטם שריר הלב בו לקה לבין קשייו הכלכליים, אין ביכולתה לעזור לו. בכך פטרה אותו עובדת השיקום בלא להתייחס לבקשתו (ולתחינותיו שהעלה בפניה מאוחר יותר). מר כהן, בתמימותו ובאמונתו העיוורת באנשי המוסד לביטוח לאומי, קיבל עליו את הדין וניסה להסתדר בכוחות עצמו. מאחר ולא זכה לסיוע כאמור איבד מר כהן את ביתו וחלק ניכר מרכושו תוך ניסיון לכלכל עצמו ומשפחתו.

בשנת 1993 שמע מר כהן מחברו, נכה צה”ל, כי העובדה שאוטם שריר הלב הוא תוצאה של קטיעת גפה, היא עובדה מוכרת וידועה זמן רב. מר כהן נדהם ופנה לד”ר לורבר לצורך קבלת חוות דעת בדבר הקשר האמור.

את חוות דעתו של ד”ר לורבר הפנה מר כהן למוסד לביטוח לאומי בתביעה להכרת הקשר בין הדברים אך תביעתו נדחתה ללא ועדה רפואית וללא בירור בטענה כי אין קשר בין הדברים.

מר כהן פנה לעו”ד על מנת שיעמוד על תביעתו ובשנת 1994 הוגשה תביעה בעניין למוסד לביטוח לאומי. מר כהן הוזמן לועדה רפואית בשנת 1995 (בה ישבו קרדיולוג ואורטופד), נבדק על ידי הועדה, ונקבע כי אין קשר בין אוטם שריר הלב לקטיעה. מפרוטוקול הועדה נדהמו מר כהן ובא כוחו לגלות כי ניתנה חוות דעת מטעם פרופ’ עזרא זהר, בהזמנת המוסד לביטוח לאומי, הקובעת כי יש לזקוף 2/3 מהנכות בגין האוטם לחובת נכותו המוכרת בגין קטיעת הגפה. כמו כן נמצאה בתיקו של מר כהן עדותו של פרופ’ פרנקל, יועץ רפואי למשרד הביטחון הקובעת קשר סיבתי כזה.

מסתבר, ככל הנראה, כי הועדה הרפואית מצאה לנכון לפסוק בניגוד לחוות דעת מומחה מטעמה ולהמלצת היועץ הרפואי בעניין למשרד הביטחון.

על קביעה זו ערער מר כהן לועדה רפואית עליונה וצירף לה את חוות דעתו של פרופ’ קפלינסקי (מנהל מכון הלב בבית החולים שיבא בתל השומר ודיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב באותו מועד)אשר מודה כי גם הוא לא ידע על הקשר הזה אך בדק בדו”ח הקונגרס האמריקאי משנת 1979 וקובע באופן קטיגורי את קיום הקשר בין הקטיעה הגבוהה למחלת טרשת עורקים ואוטם שריר הלב.

חוות דעת אלו מטעם מומחי הלב וכלי הדם מהגדולים והמכובדים במדינתנו לא הרשימו את הועדה הרפואית העליונה שדנה בערעורו של מר כהן ואשר הורכבה מקרדיולוג, כירורג פלסטי ואורטופד והיא קבעה כי אין קשר בין הקטיעה ואוטם שריר הלב.

מר כהן לא התייאש, פנה לד”ר יונתן ליאור, מומחה למחלות לב שהשתלם בארה”ב בחקר, בין השאר, של הגורמים והנסיבות לאוטם שריר הלב ואשר קובע בחוות דעתו כי הקשר אכן ידוע וקיים.

על סמך חוות דעת זו פנה מר כהן לבית הדין האזורי לעבודה אשר דחה את ערעורו בטענה כי מדובר בשאלה רפואית גרידא. על החלטה זו פנה מר כהן בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בשל הפלייתו לרעה לעומת נכי צה”ל. ביה”ד הארצי קבע בפסק דינו כי העניין יוחזר ועדה רפואית אשר תורכב משני קרדיולוגים ומומחה לכלי דם.

בשל “קשיים” בכינוס ועדה רפואית כאמור לעיל הסכים מר כהן כי תכונס ועדה בה ישב מומחה ברפואה פנימית במקום המומחה לכלי דם והועדה תקבל חוות דעת של מומחה לכלי דם מטעמה.

בשעה טובה ומוצלחת כונסה הועדה, ובחודש 7/98 הפנתה את מר כהן לבדיקות, לבדיקה אצל פרופ’ קוט (כירורג כלי דם) ולבדיקה אצל אפידמיולוג (פרופ’ אורי גולדבורט) על מנת לקבל חוות דעתם. פרופ’ קוט קבע כי למר כהן 40% נכות בגין טרשת העורקים ברגל הקטועה ופרופ’ גולדבורט קבע בחוות דעת מנומקת ומפורטת כי נכותו של מר כהן בשל אוטם שריר הלב נובעת בעיקרה מהקטיעה ולא מעישון ממושך. מאוחר יותר גם הבהיר כי הוא מקבל את חוות דעתו של פרופ’ זהר וקובע גם הוא כי יש לייחס 2/3 (66%) מהנכות בגין אוטם שריר הלב לקטיעה של מר כהן.

בשלב זה, הכירה סוף סוף הועדה הרפואית בקשר סיבתי רפואי בין הקטיעה בגיל צעיר לבין אוטם שריר הלב וקבעה כי מאחר ומר כהן עישן במשך שנים רבות יש לייחס רק מחצית (50%) מהנכות בגין אוטם שריר הלב לקטיעה (שוב בניגוד לחוות דעתו של ד”ר גולדבורט ופרופ’ זהר). לגבי חוות דעתו של פרופ’ קוט – נקבע כי אין קשר בין הנכות בשיעור 40% ומחלת כלי הדם לאוטם – סתמה ולא הוסיפה.

אנו רואים כי גם במקרה זה, פסקה הועדה הרפואית בניגוד לחוות דעת מומחים מטעמה ובצורה תמוהה ביותר ולא מנומקת.

פרופ’ גולדבורט נדהם לשמוע על החלטת הועדה הרפואית וזעם על המאמץ והטורח שהשקיע בהכנת חוות הדעת עבור הועדה הרפואית אשר לא קיבלה המלצתו.

שוב נאלץ מר כהן לערער על החלטת הועדה הרפואית לבית הדין האזורי לעבודה על מנת שיורה לועדה לנמק החלטתה בדבר דחיית חוות הדעת של המומחה מטעמה ועל מנת שתדון במחלת כלי הדם של מר כהן.

ועדה זו התקיימה בתאריך 16/5/2000 וטרם ניתנה החלטתה.

סך הכל עסקינן בחמש חוות דעת מומחה מפורטות ומחקרים אינספור בנושא המאשרות את הקשר.

יובהר כי ברקע הדברים מצויה התמוטטותו הכלכלית והנפשית של מר כהן שלא זכה לקבל סיוע כלכלי בשל הטענה כי האוטם לא קשור לנכותו המוכרת (טענה מגוחכת לכשעצמה). משהגיע מר כהן לפת לחם ופנה בבכי ובתחנונים לראש הלשכה המחוזית של הביטוח הלאומי “נזכרו” עובדי המוסד לפתע, למלא עבורו טופס תביעת תגמול נצרך (עוד בטרם הוכר האוטם כנובע מנכותו המוכרת), אותו היה זכאי לקבל זמן רב קודם. נכון להיום, לאחר שאיבד מר כהן את ביתו וכמעט את כל רכושו, והוא נאבק לקבל סיוע בשכר דירה, מסרב המוסד לביטוח לאומי להעניק לו תגמול נצרך רטרואקטיבית, לאור הטענה שהוא לא פנה בתביעה ולא מילא טופס בקשת תגמול נצרך.

2.3. המציאות הכללית

סיפורו של מר כהן וניסיונו של הח”מ בעניין זה יכולים ללמד על מספר כשלים ובעיות בנושא הועדות הרפואיות והימצאותם במוסד לביטוח לאומי.

2.3.1.אופי הקביעה של הועדה הרפואית

אופייה של הקביעה (קביעת שיעור אחוזי נכות המוענקים ולא החלטה של “כן” או “לא”) בצירוף העובדה שהקביעה משולבת בשאלות משפטיות של קשר סיבתי, אינה יכולה להותיר את הוועדות במסגרת המוסד לביטוח לאומי. אין זה יתכן כי כיום בשנת 2000 ובמדינה דמוקרטית בה המערכת המשפטית היא אדברסרית בעיקרה, יחליט גוף (ועדה מעין שיפוטית), הקשור בקשרי שכר ומקום לחייב – בדבר זכותו של הזכאי. קיומו של קשר כזה ולו קשר מערכתי בין הגוף השיפוטי לחייב במתן הזכויות, אינו ראוי ולו למראית עין. כמתואר לעיל בסיפורו של מר כהן, חברי ועדה רפואית הם חורצי גורלות לעיתים ולא רק קובעי דרגת נכות ועל כן גם למראית עין וגם מהותית חייבת קביעתה של הועדה להיות נקייה מכל שיקול זר זה או אחר.

2.3.2.יחסם של חברי הועדה לנבדקים

דיוניה של הועדה הרפואית מתנהלים על רקע של מצוקה פיזית ונפשית קשה ביותר; נסיבות אלו, מצריכות רגישות רבה, אנושיות, הבנה, סבלנות, מזג נוח ותכונות נוספות לתהליך קביעת דרגת הנכות. לא פעם ותכופות הח”מ נתקל בטענות של נכים על יחס מזלזל, משפיל, מתנשא, מעליב ולעיתים אף מכאיב בועדה הרפואית – תופעה אותה לא ניתן לבער, מאחר ואין מנגנון פיקוח ובקרה זמין לנכה על הנעשה בועדה ומאחר והתשלום לחברי הועדה נעשה שלא כל קשר לרמתם ולאיכותם.

2.3.3.חוסר אובייקטיביות

חברי ועדות רפואיות, הגם שהם ממונים על ידי השר הממונה, יושבים במוסד לביטוח לאומי ומקבלים שכרם מהביטוח הלאומי. האחיזה בהענקת המנויים על ידי השר, כבקרני המזבח וכ”בטוחה” לניכיון הכפים של היושבים בועדה, מגוחכת בעיני נכים רבים. מעטים הנכים הסבורים כי ועדה רפואית הממומנת על ידי המוסד לביטוח לאומי ויושבת במוסד לביטוח לאומי אינה מוטה ופועלת באובייקטיביות ובמקצועיות. כפי שציינתי לעיל – ישנה חשיבות רבה גם למראית פני הדברים ולא רק למהות הדברים עצמם. יובהר כי תחושה זו אינה מנותקת מהמציאות, שכן רצונם של חברי הועדות לרצות את שולחיהם ולהתמנות לוועדות נוספות, תוך שימוש בקפיצת היד בהענקת אחוזי נכות אינו רעיון בלתי סביר.

2.3.4.ריבוי הליכים משפטיים

ועדות רפואיות הן פתח לריבוי הליכים והתדיינות בבתי משפט בשל מיקומן במוסד לביטוח לאומי ותחושת חוסר האובייקטיביות האמורה לעיל. אין ספק כי תופעה זו אינה יעילה כלכלית ומכבידה ביותר על המערכת המשפטית ונראה כי יתכן שאם יוצאו הוועדות ממסגרת המוסד לביטוח לאומי, תחושת הציבור והאמן באובייקטיביות של טריבונלים אלה תעלה, תוך המעטת כמות הערעורים.

2.3.5.ערעור רק בנקודה משפטית

על רקע הדברים האמורים והתחושות המתוארות, הוראת החוק הקובעת כי ערעור לבית המשפט יעשה בנקודה משפטית בלבד, היא פגיעה מכאיבה ביותר בתחושותיהם של הנכים העומדים בפני ועדות רפואיות. ישנן קביעות רפואיות אשר בנסיבות מסוימות אינן סבירות על פניהן, כמו במקרה של מר כהן, ובכל זאת לא ניתנת לנכים זכות הערעור.

2.3.6.היעדר השכלה שיפוטית

חברי ועדה רפואית, עם כל ההערכה למקצועיותם, נעדרים את ההשכלה השיפוטית המינימאלית הנדרשת לצורך נטילת החלטות שיפוטיות במהותן, העולות בסוגיות שבפניהם מעת לעת. חברי הועדות הרפואיות לא השכילו להפנים את חובת ניהול הפרוטוקול המשקף את מהלכו המלא והתקין של הדיון, וחובת ההנמקה המוטלת עליהם אשר כלולה בפרוטוקול זה; הליכים משפטיים רבים מתנהלים סביב נקודה זאת בלבד. גם גם ביחס להליכים בהפעלת “תקנה 15”, ובשאלות של קשר סיבתי או שיעורי החמרה.

2.3.7.מספר ועדות מצומצם וקושי בהרכבים

מספר הועדות המצומצם והקושי בקביעת ההרכבים גורם למשך המתנה ארוך במיוחד ובלתי סביר, עד לקבלת זימון לועדה רפואית. מעבר לכך, נוצר מצב שבכל פגימה יכול לחוות דעה אמיתית מומחה אחד או שניים מתוך כלל חברי הועדה כי רק מומחה זה מתמחה בעניין הפרטני העולה לדיון.

2.3.8.הצורך והרצון בייצוג ובראיות

קיומן של הועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי מעורר בקרב הנכים והתובעים את הצורך והרצון להיות מיוצגים על ידי עורך דין, להצטייד בחוות דעת מטעמם, להציג הוכחות מעבר לנחוץ לקביעת דרגת נכות ולקיים הליך מעין משפטי. נטייה זו, שאינה פוגעת בעורכי הדין אלא להיפך – מביאה להוצאות רבות של הנכים ומאריכה ומסבכת את הדיון הראוי בעניינם.

2.3.9.מראית העין

הבעיה הקשה ביותר בה נגענו לעיל, היא מראית העין של חוסר ההגינות וההוגנות בקשר שבין הועדה הרפואית למוסד לביטוח לאומי. גם אם יש הוגנות והגינות במהלך ניהול ההליך ובקשר שבין הוועדות הרפואיות למוסד לביטוח לאומי, הרי שאם ציבור נכים רחב ביותר חש קיפוח ועוול בעניין זה, יש מקום להתחשב בתחושות אלה – ולעשות מעשה וככל שיקדם, כך יטב.

מן הראוי בעניין זה להזכיר את הביקורת שנמתחה על הועדות הרפואיות בדו”ח ועדת ברנזון (דין וחשבון של הועדה בנושא בדיקת יישומו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (משרד המשפטים, תשנ”א) ברשות כבוד השופט צבי ברנזון, מחודש 5/1981) בעמוד 34 : “הוועדות הרפואיות נראות לכאורה כנתונות למרות המוסד לביטוח לאומי, והרופאים החברים בהן – כמי שנוהגים ביד קפוצה בקביעת דרגת נכות, בשל רצונם לרצות את שולחיהם ולהתמנות לועדות רפואיות” (הציטוט מתוך: בג”צ 2874/93 קופטי כמאל נ’ בית הדין הארצי לעבודה, פ”ד מח (2) 673).

עורך דין דיני צבא-עומר יעבץ

3. ההתמודדות עם המצב הקיים

3.1. כללי

הטענות והתחושות הקשות של ציבור נכים ותובעים כנגד הועדות הרפואיות והמוסד לביטוח לאומי, עלו ונדונו בערכאות שיפוטיות שונות אשר ניסו להתמודד עם התופעה. לדעתו של מר כהן, כמו גם לדעת הח”מ, מחזק הדיון המשפטי בעניין את העמדה בדבר הוצאת הועדות הרפואיות מהמוסד לביטוח לאומי. בין אם נדחו טענות העותרים לבתי המשפט ובין אם נתקבלו, המסקנה העולה מהדברים היא אחת ותפורט להלן.

3.2. התייחסויות

התייחסותם של בתי המשפט לשאלה זו בולטת במספר פסקי דין אשר התמודדו עם טענות הנכים לגבי וועדות אלו. יובהר כי עצם העלאת הבעיה בפני בית המשפט מספר רב של פעמים מלמד על קיומה האמיתי של הבעיה. ההתייחסות בפסיקה, המתוארת להלן, מורכבת גם מהתייחסות לוועדות רפואיות של משרד הביטחון הסובלות מאותם “חוליים”. הפסיקה המתוארת להלן היא מעט מצער מפסקי הדין והובאה מאחר וצוטטה בפסקי דין רבים.

בג”צ 2874/93 קופטי כמאל נ’ בית הדין הארצי לעבודה, פ”ד מח (2) 673. – בפסק דין זה דן בית המשפט בתפקידו של יועץ-מומחה לבית הדין ובית המשפט יוצא מנקודת הנחה כי אותו מומחה הוא “נאמן” של בית הדין. דבריו של בית המשפט בעניין זה הינם חדים וברורים כשהוא אומר כי “…הצורך בעיצובו של הסדר חקיקתי חדש ומתוקן נראה דרוש ואף חיוני…”. בפסק דין זה קבע בית המשפט כי העניין הוא “נושא גבולי”, ומצא בית המשפט מנוס מגרימת תוצאה כללית קשה אך מציין באופן חד משמעי בדברי של כבוד השופט לוין בעמ’ 686 כי “…ההסדר הקיים טעון תיקון”.

פגם עמוק וחד ותשובת נגד לטענה כי הרופאים ממונים על ידי שר העבודה והרווחה, מצא שופט המיעוט בפסק הדין בכך שרופאי הועדה נבחרים על ידי המוסד לביטוח לאומי מתוך הרשימה; בכך קובע לעצמו המוסד את שופטיו שלו הוא.

רע”א 5259/90 קצין התגמולים נ’ אינגבר, פ”ד מה (3) 593. – בהליך זה נדונה שאלת ישיבתו של מומחה רפואי בועדה רפואית עליונה אשר נותן לקצין התגמולים חוות דעת תמורת שכר. בית המשפט שולל את ישיבתו של המומחה בשל ההקשר התעסוקתי והטעם נעוץ במראית פני הצדק (מבלי להמעיט בתוכן). טעם זה יפה גם לישיבה בוועדה רפואית הממוקמת וממומנת מהמוסד לביטוח לאומי – היכן מראית פני הצדק במקרה זה? היעדרה זועק לשמים.

נב1-22 חבשה נ’ המוסד לביטוח לאומי, דב”ע כה (1) 311. – דיון זה בבית הדין הארצי לעבודה סבב סביב פעולתו של מזכיר הועדות הרפואיות. בית הדין מציין את עובדת מינויים של חברי הועדות על ידי שר העבודה והרווחה ואת קיומן של חובות שונות המוטלות על חברי הועדה מכוח החוק ומכוח כללי המשפט המנהלי; ויחד עם זאת, מציין בית המשפט כי במצב הנוכחי יש משום “…פגם למראית עין”. אך נועץ את התרופה לכך בזכות הערעור לבית הדין לעבודה במקרה של פעולת ועדה הנוגדת את כללי המשפט המנהלי, או במקרה של חוסר תום לב.

פסקי דין אלו מייצגים פסיקה רחבה העוסקת בשאלת קיומן של הועדות הרפואיות במתכונתן הנוכחית. מתוך פסיקה זו עולה חוסר נוחות רב באשר למתכונת הנוכחית, ולעיתים אף מעבר לכך, אך נראה כי בית המשפט נמנעו מלקבוע בצורה חדה כי ההסדר הנוכחי פסול ובחרו להמליץ ולהצביע על כך שדרוש תיקון במצב.

בתי המשפט חוזרים ומציינים את היותה של הועדה גוף “מעין שיפוטי” ואת אופיו האדברסרי של הדיון בפניה. העיקרון הפשוט ביותר של “הפרדת רשויות” אשר קיים בכל מדינה דמוקרטית לא מתקיים בעניין כה עדין כזכויותיהם של נכים.

תפקידה של ועדה זו הוא לשעות להמלצה ולעשות מעשה שיביא לתיקון המצב הקיים.

4. מצב ראוי

4.1. כללי

נראה כי המצב הרצוי והראוי בעניין זה ידוע לכל ובכל זאת לא טרח איש כדי להביא לשינוי בעניין זה. לא ברור לח”מ מה כוחה של ועדה זו ומה כוחה של המלצתה ובכל זאת נציג את המצב הראוי לדעתנו מתוך כוונה שאמנם ועדה זו תשנה ויהא בכוחה לפעול בעניין.

המצב הראוי הוא הקמת גוף עצמאי ומנותק הכפוף להנהלת בתי המשפט שיקבע את אחוזי הנכות לנכים.

פתרון זה הומלץ זה מכבר בדו”ח ועדת ברנזון (דין וחשבון של הועדה בנושא בדיקת יישומו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (משרד המשפטים, תשנ”א) ברשות כבוד השופט צבי ברנזון, מחודש 5/1981) בעמוד 36 : ” ברוח ההצעה שהועלתה על ידי השופט שמגר, נשיא בית המשפט העליון, ממליצה הועדה על הקמת ועדות רפואיות ארציות, כערכאה ראשונה וכערכאת ערעור, אשר יקבעו נכות לצורך כל דין…”.

ברוח דומה המליצה ועדת קלינג (ועדה של לשכת עורכי הדין בראשות השופט קלינג בנושא הועדות הרפואיות ותפקודן) שהציעה כי הועדות הרפואיות יוקמו כגוף ארצי שממומן שלא על ידי הגורם לגביו הוא פוסק והועדות ישבו בפועל ליד בתי החולים המרכזיים.

4.2. ביסוס רעיוני

אין ספק כי פתרון זה הוא הפתרון ההולם למצב הנוכחי אשר כונה על ידי נכים וערכי דין כ”אסון לאומי” של הנכים.

המצב הנוכחי מתנגש עם עקרונות משפט מקובל פשוטים ואלמנטריים שהפכו זה מכבר לדבר מובן ומקובל במחוזותינו. נציג אותם בשלוש מסגרות בהן ניתן להם ביטוי:

4.2.1.עקרונות המשפט המנהלי התקין

החשש לניגוד העניינים בקרב חברי ועדות רפואיות, שכפי שהראנו לעיל הוא ממשי ביותר בנקודה זו, הוא מן החשובים שבעקרונות הצדק הטבעי ותקינותו של המשפט המנהלי. מראית פני הצדק היא דרישה מובנת מאליה מכל גוף מעין שיפוטי, וכל עוד לא יוצאו ועדות רפואיות ממסגרת המוסד לביטוח לאומי לא תראה העין את הצדק, גם אם יעשה כסדרו. אין בכל המנגנונים המגנים (מינוי הרופאים, ערכאות ערעור והגדרות משפטיות) כדי לשלול את הכשל הזה.

4.2.2.עקרונות כבוד האדם

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע את כבודו של אדם כאחד העקרונות המוגנים ביותר במשפט הישראלי, בחברה הישראלית ובמדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. והנה נכים רבים במדינה מרגישים שהועדות הרפואיות במתכונתן הנוכחית רמסו כבודם עד עפר (כך ולא אחרת), השפילו אותם ולעגו להם, לנכותם ולכאביהם באמצעות מנגנון אנטי-דמוקטי כדוגמת הועדה הרפואית. אם יש בחוק זה כדי להגן על ערכיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל (מכוחה של מגילת העצמאות) הרי שועדות רפואיות במתכונתן זו הינן מנגנון אנטי – דמוקרטי הלועג לעקרון הפרדת הרשויות עליו מבוססת המערכת השלטונית במדינה.

4.2.3.חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

מצער לציין כי קיומן של ועדות רפואיות במתכונת זו מהווה לעג לחוק זה. מטרתו הנאורה והברוכה עומדת בסתירה גמורה למתואר לעיל. המחוקק בחר להיטיב ולכבד את ציבור הנכים בחוק זה אך מתעלם מהבעיה האקוטית ביותר של ציבור הנכים. נכה אשר קופח, או המרגיש מקופח, על ידי ועדה רפואית לא יחוש לעולם בכבוד ובשוויון המעוגנים בחוק. סעיף 6 לחוק העוסק במתן שירותים לאנשים עם מוגבלות עומד נכלם מול השירות הראשי אשר ניתן לנכים בקביעת זכאותם, וקביעת הזכאות בסעיף 7 לחוק צריכה להתחשב במהלך חייו התקין של הנכה – אך מה עם ההגינות והתחשבות ברגשותיו של הנכה?!.

5. סיכום

אין לנו אלא להודות לכבוד הועדה על העיון בנייר עמדה זה ולקוות שאכן תהא המלצת הועדה כקודמותיה שעסקו בעניין זה.

מעבר לכך, ובעיקר, אנו תקווה כי לאחר שהפתרון הראוי מהווה קונצנזוס בקרב כל העוסקים בדבר, לאחר אינספור המלצות של בית המשפט ושל ועדות שונות, לאחר שנים ארוכות של סבל ומרירות, יבוא סוף סוף תיקון לעיוות הקיים.

(—)

יעבץ עומר, עו”ד

בצלאל 10,

רמת גן.

1. בג”צ 2874/93 קופטי כמאל נ’ בית הדין הארצי לעבודה, פ”ד מח (2) 673.

2. רע”א 5259/90 קצין התגמולים נ’ אינגבר, פ”ד מה (3) 593.

3. חבשה נ’ המוסד לביטוח לאומי, דב”ע כה (1) 311.