בחירת זכויות והסדרי שיפוי

סעיפים 36, 36א., 36ב. מסדירים את נושא הזכויות מקום בו שתי מערכות משפטיות שונות (או אף יותר משתיים) מזכות את הנכה בזכויות לפיהן. סעיפים אלו באים למנוע “כפל פיצוי” בגין אותה פגימה בשל אותו אירוע, ולמנוע מצב בו “נפרעים” יותר מפעם אחת כהגדרת סעיף 77 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ”ח-1968 (מלבד סעיף 36ב. המתיר “גביית כפל” בנסיבות מסויימות כפי שיתואר בהמשך).

סעיפים אלו גם קובעים את מנגנוני הבחירה בין המערכות המשפטיות השונות וקובעים הסדרי התחשבנות ושיפוי בין המערכות. בחירת זכויות בין מערכות שונות היא מהלך בעל חשיבות רבה והשפעה משמעותית ביותר על חייו של הנכה. מהלך זה ישפיע על הנכה למשך כל ימי חייו ובדרך כלל הוא בלתי הפיך, לכן מומלץ מאוד לנכים לשקול בכובד ראש את עמדתם בנושא זה בטרם יגבשו החלטה סופית. ישנו קושי גדול בנטילת החלטה בבחירת זכויות, הקושי נובע מחוסר האפשרות לכמת כלכלית את התועלת בכל אחד מהמערכות המשפטיות ומהצורך לצפות פני עתיד ביחס לזכויות ולנכות. מאחר והפערים בגובה הפיצוי, במועדו ובאיכותו הם גדולים מאוד, ומאחר והקושי בהערכה הוא גדול, אנו סבורים כי יש להגמיש את מסגרת הבחירה ונימוקינו לכך יועלו בהתאם לנקודות המבחן של הסעיפים הללו אשר נדונו בפסיקה.

36. תשלומים לפי חוק זה ופיצויים לפי חוק אחר (תיקון: תשכ”א, תשכ”ח, תשל”ט) 

(א) חייל משוחרר או נכה אשר זכאי, בשל נכות שלקה בה, לתשלומים, לפי חוק זה והוא זכאי בשל המחלה, החבלה או החמרת המחלה, שכתוצאה מהן לקה באותה נכות, גם לפיצויים לפי חוק אחר, יחולו עליו הוראות אלה:

(1) הוא רשאי לנקוט צעדים משפטיים כדי לזכות בתשלומים לפי חוק זה וכן בפיצויים לפי החוק האחר, אך לא יגבה פיצויים לפי החוק האחר ותשלומים לפי חוק זה כאחד;

אחריות מקבילה

אחריות המדינה לפי חוק הנכים אינה מבטלת את האחריות בנזיקין ואינה משחררת את המזיק – שאינו המדינה עצמה – מאחריות בנזיקין. על כן רשאי אדם להגיש, במקביל, תביעה כנגד המדינה לפי חוק הנכים ותביעה נזיקית כנגד המזיק.

גביית כפל 

חוק נכים שולל קבלת פיצוי משני המקורות. קבלת פיצוי, ולו חלקי בלבד, מאחד המקורות מונעת גביית פיצוי מהאחר (בכפוף לאפשרות ההשבה ותביעה מחדש של הנכה לפי סעיף קטן 5 לסעיף זה)  .

שיפוי המדינה בגין הטבת הנזק

(2) שולמו לו הענקה או תשלומים לפי חוק זה, זכאית המדינה להיות מפוצה בעד תשלומים אלה ובעד כל תשלום אחר שהיא עלולה להתחייב בו מכוח חוק זה, מידי האדם שעליו מוטלת החובה לשלם לו פיצויים לפי החוק האחר, עד לסכום אותם הפיצויים;

להבדיל מהמזיק אשר שילם תשלומים לניזוק ואין לו זכות חזרה אל המדינה שאינה אחראית בנזיקין, למדינה יש תביעת שיפוי עצמאית שאינה תביעה בנזיקין כנגד המזיק בגין התשלומים ששילמה לפי חוק הנכים. כך אין בתגמולי המדינה לפי חוק הנכים כדי לשחרר את מבטחו של המזיק מאחריותו ומחבותו לנזקיו של הניזוק, במיוחד כאשר מדובר בגוף מסחרי המבטח בביטוח חובה את האחריות המוחלטת של המזיק בתאונת דרכים  .

התביעה הינה תביעת שיפוי עצמאית ולא תביעה נזיקית, על כן גובה הסכום הרלוואנטי הוא גובה התשלומים/תגמולים שניתנו/יינתנו כהטבה לחייל הניזוק (עד לגובה הסכום בו עלול המזיק להתחייב, כאמור בסיפא של הסעיף)   ולא לפי גובה נזקו של הנכה שעבר לכאורה לזכותה של המדינה. מכאן שאין המזיק יכול לטעון כנגד המדינה טענות נזיקיות באופיין כהתרשלות תורמת מצד המדינה או מי מעובדיה  .

זכות החזרה קיימת למדינה גם כלפי “קרנית” במקרה של תאונת דרכים בה מחויבת קרנית לפצות את הנפגע לפי חוק הפיצויים, שכן קופתה של קרנית נועדה לפיצוי ישיר של הנפגעים אך גם לשיפוי של המדינה שפיצתה נפגעים  .

עו”ד צבאי-עומר יעבץ

קביעת דרגת נכות בחוק לצורך חוק הפיצויים

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים [תשל”ה 1975]:

6ב. קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר (תיקון: תשמ”ה)

נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

הגם שתביעה זו הינה תביעת שיפוי עצמאית, היא עונה על ההגדרה “…על פי חוק זה…” שבסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל”ה – 1975, ואין במילים אלו כדי להוציא מההסדר הקבוע בסעיף זה, לקביעת דרגת נכותו של נפגע תאונת דרכים, את קביעת דרגת הנכות לפי חוק הנכים בתביעת ההשבה של המדינה.

בתביעת ההשבה של המדינה מבוצרת קביעת דרגת הנכות לפי חוק הנכים בקביעה כי גובה השיפוי הוא כגובה ההטבה. מעבר לכך, הדבר מתיישב עם מטרת חקיקתם של סעיפים 6א ו – 6ב לחוק הפיצויים שהינה חיסכון בהליך ממושך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות.

בפרשת מדינת ישראל נ’ הפול חברות הביטוח הישראליות היה מדובר במתנדב במשמר האזרחי שנפגע בתאונות דרכים בעת שנהג במכונית משטרה. הוא הוכר כנכה לפי חוק הנכים ונקבעה לו דרגת נכות בשיעור של 55%. המדינה הגישה כנגד הפול, שהייתה המבטחת, תביעה לשפותה בגין התגמולים וההטבות שהיא שילמה ומשלמת לנפגע בשל נכותו עקב אותה תאונת הדרכים. במסגרת תביעת ההשבה ביקשה המדינה להיות מפוצה בהתאם להטבות להם זכה השוטר הנפגע ובהתאם לדרגת הנכות שנקבע לו, זאת לאור סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, [תשל”ה  1975].

בית המשפט המחוזי קבע, כי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אינו חל על תביעת המדינה לפי חוק הנכים (שכן אין המדובר במקרה זה ב”תביעה לפי חוק זה” כלשון סעיף 6ב).

על כך ערערה המדינה לבית משפט העליון.

בית המשפט העליון קבע כי:

שיפוי

למדינה זכות שיפוי כנגד המעוול בנזיקין לאחר תשלום לנכה (בו הכירה). זאת איננה תביעה בנזיקין, אלא תביעת המיטיב אשר רואים אותה כתביעת שיפוי עצמאית. מן הצד השני למזיק לא  עומדת לו זכות שיפוי כנגד המדינה, מששילם תשלומים לניזוק שכן זו אינה אחראית בנזיקין לקרות הנזק, אלא יש לראותה כמטיב בלבד; עצם העובדה שפיצתה המדינה את הניזוק, לא יהיה בכך בשום פנים ואופן  מתן פטור או  שחרור למזיק, או למבטח מטעמו, מאחריותם ומחבויותיהם לקרות הנזק ולפיצוי הניזוק, קל וחומר כאשר מדובר בנתבע שהוא גוף מסחרי, אשר מבטח בביטוח חובה את אחריותו המוחלטת של המזיק בתאונת דרכים.

גם כשמדובר בתאונה עצמית, ומתעוררת שאלת ההסדר הפנימי במערכת ריבוי חייבים בין המדינה כמיטיבה לפי חוק הנכים לבין מבטח הרכב החייב מכוח הביטוח האישי, יש לתת עדיפות לשיפוי המדינה (במקרה זה או המטיב ככלל).

אופייה העצמאי של הזכות

בית המשפט מדגיש את אופייה העצמאי של תביעת השיפוי, וקובע כי אופי זה מתבטא בכך שהסכום הרלוואנטי לקביעת גובה השיפוי הוא גובה ההטבה, זאת כל עוד סכום ההטבה אינו גבוה מהסכום בו עלול המזיק להתחייב לפי החוק האחר.

כמו כן, עצם היות התביעה עצמאית אינו שולל את העובדה, שהיא גם “על פי” חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. פירושם של המילים  “על פי חוק זה” בסעיף 6ב לחוק זה אין בהן כדי להוציא את ההסדר הקבוע בסעיף זה מן הישימות בתביעות ההשבה של המדינה לפי חוק הנכים.

קביעת גובה הסכום

כן נקבע כי הסכום לא יהיה גובה ההפסד או הרווח שתספוג המדינה המיטיבה לפי חוקי התגמולים, כלומר, אין המדובר בתביעה שבה עוברת למדינה אותה זכות נזיקית עצמה שהייתה קודם לניזוק, ואשר במסגרתה ניתן להעלות כנגד המדינה טענות המשליכות  על היקף חבותה בנזיקין, אלא בתביעת שיפוי בעילה עצמאית, שאין המזיק יכול להתגונן מפניה בטענה של רשלנות תורמת למשל.

מטרתם של סעיפים 6א,6ב

מטרת סעיפים 6א ו- 6ב לחוק הפיצויים היא לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע בתביעות הנוגעות לתאונות דרכים והנובעות מהן. אלא, אם בית המשפט, הסבור שיש מקום לראיות נוספות, יתיר הצגת ראיות נוספות במקרים מסוימים, אם הוא סבור ש”מן הצדק” לעשות כן (למשל טעמים משפטיים, כגון שההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי כמו תרמית, או בטלות מדעיקרא (למשל עקב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי), וטעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת. כמובן שנטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ לפתחו של הטוען לקיומן.

חשש למשוא פנים

בית המשפט דוחה את הטענה כאילו הוועדה הרפואית, תפסוק אחוזי נכות במשוא פנים מאחר ולמדינה יהיה מחסור בתמריץ לקביעת דרגת הנכות האמיתית, בשל התקווה כי פסיקת אחוזי נכות מוגזמים תביא אותה לקבל שיפוי על הטבותיה; הועדה הינה טריבונאל מקצועי עצמאי, שאין למדינה שליטה בהחלטותיו ואשר עליו חלים כל הכללים השוללים משוא פנים וניגוד אינטרסים, על כן חשש כזה אין בו ממש.

“על פי חוק זה”

את המלים “…על פי חוק זה…” בסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, יש לפרש  כ”בהתאם”, כלומר, בהתאם לחוק הנכים  תוך התחשבות בזיקתו לחוק הפיצויים , וזאת, בין היתר, לשם איתור זהות החייב על פיו וקביעת גובה אחריותו כתקרת השיפוי. אין כל הצדקה לסרבל את הדיון בעת דיון במערכת היחסים בין המבטח (או הנוהג) לבין המדינה (המיטיב) ולפתוח את שאלת קביעתה של דרגת הנכות, כאשר הנסיבות שבסיפא לסעיף 6ב לחוק אינן קיימות.

נקבע כי מטרתן של מילים אלו היא ליישם את  המנגנון לקביעת דרגת הנכות, הראוי בנסיבות, גם לתביעות שמקורן בחוק אחר כאשר יש שימוש במנגנון של חוק הפיצויים לאיתור זהותו של האדם שעליו מוטלת החובה לשלם לנכה פיצויים “לפי חוק אחר”  וכן גם לעניין היקף החבות לתשלום לשלם לנכה לפי אותו חוק, אשר תשמש כתקרת החיוב לשפות את המדינה  .

דרגת הנכות במקרה של המרה

מה קורה במקרה שהניזוק , לאחר שהוכר ונקבעה לו דרגת נכות לפי חוק הנכים מחליט  לממש את זכותו להמיר את תביעתו ולתבוע על פי חוק הפיצויים, האם גם אז תעמוד דרגת הנכות?

בית המשפט קבע כי במקרה כזה תחייב, את המבטח האישי, דרגת הנכות שנקבעה על-ידי הוועדה הרפואית הפועלת לפי חוק הנכים, זאת מאחר ובתביעות שיפוי, גובה השיפוי הינו כגובה ההטבה ויש בכך כדי לבצר את מעמד אחוזי הנכות שנקבעו על-ידי הוועדה הרפואית לפי חוק הנכים. המגמה העומדת בבסיס דיני השיפוי היא להשיב את דמי ההטבה כפי שהם בכפוף לסייג בדבר תקרת השיפוי המופיע בסעיף 36(א)(2) לחוק הנכים מבלי לפתוח כלל לדיון את הקביעה בדבר אחוזי הנכות אשר שימשה כיסוד להטבה.

נכות זמנית

יש לשים לב כי סעיף זה מאפשר למדינה להשתפות אל מול המזיק בעד תשלומים ששולמו בעבר ותשלומים בהם עלולה המדינה להתחייב בעתיד. לשון החוק גם אינה מגבילה את זכות המדינה לתבוע מן המזיק פיצוי בגין תשלומים צפויים אף ללא התגבשות הנזק לכדי נכות צמיתה ודי בכך שצפויים תשלומים לתקופה קצובה של נכות זמנית  .

התיישנות

הפסיקה הבחינה, לעניין התיישנות תביעת השיפוי מטעם המדינה, בין זכותה של המדינה לתבוע מהמזיק (או ממי שבא בנעליו) את תשלומיה לנכה בעבר, לבין זכותה לתבוע תשלומיה לנכה לעתיד. עילת התביעה בגין תשלומי העבר קמה עם כל תשלום ותשלום אשר מעבירה המדינה לנכה וכל תשלום מוליד עילת שיפוי חדשה אשר מתיישנת כעבור תקופת ההתיישנות בסעיף 11 לחוק התיישנות (שבע שנים). הזכות לשיפוי בגין תשלומי העתיד קמה למדינה מהיום בו היא משלמת לנכה את התגמול הראשון לפי חוק הנכים.

יחוד העילה

הטענה כי המדינה אינה יכולה להיתבע בנזיקין רק משום שאינה יכולה לשפות את עצמה, נדחתה על ידי בג”צ, שהרי בכל מקרה לא יפרע הנכה פעמיים  . יחד עם זאת אין אפשרות לבחור בין תביעה לפי חוק הנכים לתביעה בנזיקין כנגד המדינה כיוון שהמדינה מוגנת מפני תביעה נזיקית בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי”ב – 1952  .

חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) [תשי”ב 1952]

3. מעשה בתחום הרשאה חוקית

אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית, או בתום-לב תוך שימוש מדומה בהרשאה חוקית; אולם אחראית היא על רשלנות שבמעשה.

6. חבלה שנגרמה בשירות צבאי (תיקון: תשל”ב)

(א) אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל אדם ועל מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי.

(ב) “שירות צבאי”, בסעיף זה, פירושו כבחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תש”ט – 1949.

בפרשת רפאל נקבע כי:

“ברור שכוונת המחוקק הייתה ליצור תיאום בין הפטור מאחריות לפי סעיף 6(א) ובין הזכות לפי חוק התגמולים באופן שבכל מקרה הנופל לתחומי חוק התגמולים יחול הפטור מאחריות בנזיקין”  .

חוק אחריות המדינה קובע בסעיף 3 כי המדינה אינה אחראית על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית “אולם אחראית היא על רשלנות שבמעשה”.

בית המשפט קבע בפרשת דיין כי:

“…אני בדעה שאת הסעיפים הבאים, 6(א) בכללם, יש לראות כחריגים לאותה אחריות המוטלת על המדינה בסעיף 3, באופן שכאשר חל סעיף 6(א) אין המדינה אחראית “על רשלנות שבמעשה”. נוסח סעיף 6(א) לחוק אחריות המדינה אינו זהה לנוסח הסעיפים המגדירים “נכות” ו”פגימה מוסבת” בחוק ובתקנות התגמולים. לכאורה, נוסח סעיף 6(א) צר יותר וניתן לגרוס כי הפטור שניתן למדינה מאחריות בנזיקין חל רק על חבלה, מחלה או החמרת מחלה שנגרמו תוך ועקב השירות ולא על נזק תוצאתי של החמרה מאוחרת יותר שארעה לאחר השירות. לדעתי, נוגד פירוש זה את מטרת החוק, שהיא, ליצור תיאום וסימטרייה בין ההכרה בנכה על פי חוק התגמולים, לבין פטור המדינה מאחריות בנזיקין כלפי מי שהוכר כאמור….”  .

ואולם, במקרה שנפגע אדם במהלך שירותו הצבאי בתאונת דרכים עצמית נפתח לו פתח לתביעת המדינה בתביעה חוזית כמבטחת הרכב ולא בתביעה נזיקית (כבעלת הרכב)  .

חבות המבטח כלפי הנוהג/הנפגע קמה מכוח צירוף הסעיפים 3(א)(2), ו12- לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש]. למרות שמקור החובה חיצוני לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הרי עילת התביעה של הנוהג הנפגע כלפי המבטח היא על פי החוק ולא תביעה חוזית. את התביעה יש לראות כתביעה למימוש זכאות לפי חוק פיצויים למרות המקור ה’חיצוני’ של החבות.

תשלום על פי חוק אחר

… (3) שולמו לו פיצויים לפי החוק האחר, לא יחולו עליו שאר הסעיפים של חוק זה, פרט לזכותו לקבל את סמל הנכים;

משבחר נכה בתשלום פיצויים לפי חוק אחר, זכאי הוא לקבל את סמל הנכים, וזאת בלבד. זו הוראה כללית ביותר ועומדת בסתירה לאמור בתחילת הסעיף שכן כבר חלו עליו סעיפים והוא כבר הוכר כנכה כנראה שהכוונה היא כי לא יחולו עליו סעיפים המעניקים לו תגמולים ו/או הטבות כתוצאה מנכותו.

החובה לסיוע במימוש הזכות לשיפוי

(4) הוא חייב להושיט כל עזרה שביקש קצין-תגמולים ולנקוט כל פעולה סבירה על מנת לסייע לאוצר המדינה במימוש זכותו לפי סעיף זה, ולא יעשה כל פעולה העלולה לפגוע בזכויות אוצר המדינה לפי סעיף זה או למנוע בעד מימושן;

ה”שוט” בגין אי עמידה בסעיף זה מופיע בסעיף קטן 7 לסעיף זה.

החזר הענקות

(5) כל עוד לא גבתה המדינה בכל דרך שהיא, את המגיע לה לפי פיסקה (2), רשאי הנכה, בהסכמת קצין התגמולים להחזיר לה את ההענקה, התשלומים או התגמולים וכן את הסכום שיקבע קצין-תגמולים תמורת כל יתר טובות-הנאה שקיבל מכוח חוק זה, בשל הנכות המשמשת עילה לתביעתו לפי החוק האחר, ומששולמו הסכומים האמורים תפקע זכותה של המדינה לתבוע לפי פיסקה (2), והנכה יהא זכאי לתבוע לפי החוק האחר;

לקצין התגמולים שיקול דעת רחב בבחינת “טובתו” של הנכה (“…בהסכמת קצין התגמולים…”). בבחינת הסכמתו של קצין התגמולים ניתן להצביע על שורה ארוכה של שיקולים, מעבר לשקילת הסיכוי לזכות בתביעה נגד המזיק וגובה הפיצוי הצפוי, אשר צריכים להנחות את שיקול דעתו של קצין התגמולים במתן הסכמתו; למשל: גיל, שיעור הנכות, מצב משפחתי, הכשרה מקצועית, סיכויי שיקום, מעמד כלכלי ועוד.

נפסק כי מערכת שיקולים זו צריכה להביא את קצין התגמולים להכרעה באם יש ליתן לנכה פיצוי קטן ויציב לכל ימי חייו או שמא יש להתיר לו לנסות ולזכות בפיצוי חד-פעמי גדול יותר  .

סדר הדברים בלשונו של סעיף זה מעמיד מכשלה בפני נכה חסר אמצעים, שכן תנאי למימוש תביעתו כנגד המזיק, הוא השבה מלאה של כל התשלומים בפועל שקיבל לפי חוק זה. הדבר נדון בבית המשפט אשר קבע כי אין מניעה שהסדר מתאים, לעתים עם ערבויות או התחייבויות, יהא בו כדי לקיים את הוראת הסעיף ולאפשר לנכה חסר אמצעים לתבוע לפי החוק האחר.

במקרה שניזוק בוחר לפי סעיף זה להמיר את זכותו לפי חוק הנכים בזכותו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, [תשל”ה 1975] מחייבת דרגת נכותו, כפי שנקבעה על ידי וועדה רפואית לפי חוק הנכים, את המזיק או מבטחו (ראה גם לעיל)  .

תנאי מקדמי נוסף בטרם יותר לנכה לתבוע לפי החוק האחר הוא כי המדינה טרם גבתה מה שמגיע לה מידי הגורם האחר האחראי לנזק. נפסק כי מרגע שקמה זכות התביעה האחרת שבידי הנכה פוקעת זכותה של המדינה לתבוע השבה  .

כבילת הניזוק להסכם בכתב עם המזיק

…(6) הגיעה המדינה לידי הסכם בכתב בדבר הפיצויים עם האדם החייב בהם לפי החוק האחר ונקבע בהסכם, שיעור הפיצויים ותנאי תשלומים, לא יהא הנכה זכאי לשיעור ולתנאים שונים מאלה שנקבעו בהסכם, אפילו אם עדיין לא נגבו הפיצויים על-ידי המדינה;

סעיף זה כובל את הנכה לתנאי הסכם תשלומים בין המדינה לבין המזיק.

הסנקציה בגין אי שיתוף פעולה

(7) נכה כאמור בסעיף קטן זה שעבר על איסור לפי סעיף קטן זה או לא עשה את המוטל עליו לפיו, רשאי קצין התגמולים לשלול ממנו כל זכות כאמור בסעיף קטן זה, או מקצתה.

הגדרות

(ב) בסעיף זה –

“תשלומים לפי חוק זה” – תגמולים, הענקות, תשלומים או כל טובת הנאה, המשתלמים או ניתנים לפי חוק זה;

“פיצויים לפי חוק אחר” – פיצויים על נזקים אזרחיים או פיצויים לפי פקודת הפיצויים לעובדים 1947 (*).

זכויות לפי חוק זה וחוק ביטוח לאומי

36א. זכויות לפי חוק זה ולפי חוק הביטוח הלאומי (תיקון: תשכ”א, תשל”ו)

נכה שבידו הברירה לפי סעיף 64(ה) לחוק הביטוח הלאומי, תשי”ד- 1953, יחולו עליו הוראות אלה:

הברירה מוקנית לנכה בסעיף 323(ג) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) [תשנ”ה 1995] הקובע כי:

 (ג) הזכאי עקב מאורע אחד לגמלה לפי פרק ט’ ולתגמול או לקצבה לפי אחד החוקים המפורטים להלן. הברירה בידו לבחור באחד מהם:

(1) חוק הנכים;

(2) חוק המשטרה;

(3) חוק שירות בתי הסוהר;

(4) סעיפים 63ז ו-63ח לחוק שירות המדינה;

(5) חוק נכי המלחמה בנאצים;

(6) חוק נכי רדיפות הנאצים;

(7) חוק נפגעי פעולות איבה;

(8) חוק תגמול לחייל.

סעיף זה מגדיר את הברירה הנתונה בידי הנכה. כאשר המונחים “נכה” ו”זכאי” מתייחסים לאדם בו מדובר או למי שתנאי הזכאות מתקיימים לגביו ולא למי שכבר זכה בתביעתו, הוכר כנכה והוא זכאי לתגמולים בפועל.

“בחירה” מהי

רק לאחר ההכרה לפי החוק:

…(1) בחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי, תשי”ד- 1953, לא יחולו עליו הוראות חוק זה..”; כדי שתהא “בחירה” צריכה לקום לנכה הזכות לבחור. כל עוד לא הוכר הנכה כנכה לפי חוק הנכים אין לראות בקבלת תגמולים מהביטוח הלאומי כבחירה. לכן, במקרה שמתגלות ראיות חדשות המצדיקות פניה מחודשת לקצין התגמולים לפי סעיף 35(א) לחוק הנכים, אין בקבלת הקצבה מהביטוח הלאומי, עד להתגלות הראיות החדשות, משום “בחירה”  .

את זכות הבחירה ניתן להפעיל גם טרם זכיית הנכה בהכרה משפטית או מנהלית, וגביית הפיצויים מאחד המקורות מהווה ראיה לבחירה. כך נכה שפנה לביטוח הלאומי כשערעורו תלוי ועומד בפני וועדת הערעורים לפי חוק הנכים בחר בחוק הביטוח הלאומי וערעורו נדחה.

כך נקבע גם נכה המפעיל את זכות הבחירה קודם שנקבעה לו נכות יציבה (על ידי הודעה למשיב כי בחר בתגמולי הביטוח הלאומי) אינו יכול לחזור בו מבחירתו.

כן נקבע כי קבלת הקצבה בפועל מהביטוח הלאומי, גם במהלך ששת החודשים העומדים לרשות הנכה לפי סעיף 323(ה) לחוק הביטוח הלאומי [תשנ”א 1995], מהווה “בחירה” של מקבל הקצבה בקבלת הכספים ממוסד זה. כך לא יוכל שוטר שבחר לקבל קצבה מהביטוח הלאומי (שם נקבעה לו דרגת נכות גבוהה יותר מאשר לפי חוק הנכים) לקבל תגמולים לפי חוק הנכים בהגיעו לגיל 65 בו מסתיימת זכאותו לפי חוק המוסד לביטוח לאומי והוא עובר לקצבת זקנה (למרות שעקרונית הנכה זכאי להוון את קיצבת הנכות (אם הינה מעבודה למשל) ולהמשיך לקבל קצבת זקנה, עניין שהינו כדאי מבחינה כלכלית בדרך כלל. גם אם ניתן לראות בכך “הצטברות” של תגמולים ולא “חפיפה” הרי שעדיין מדובר בתשלומי כפל שאין להעניקם.

מועד הבחירה

(ה) הבחירה לפי סעיף קטן (ג) תיעשה עד תום ששה חודשים מהיום שבו נקבעה לראשונה דרגת נכותו היציבה של הנכה לפי פרק ט’.

סעיף זה תוקן בחוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס’ 24), התשס”ח–2007

תיקון סעיף 36א 1. בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי”ט–1959 [נוסח משולב]‏ (להלן – חוק הנכים), בסעיף 36א, בפסקה (1), בסופה יבוא “בלי לגרוע מהוראות סעיפים 32 ו-32א, יראו נכה כמי שבחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי לעניין פסקה זו, אם לא הגיש תביעה לפי חוק זה בתוך שלוש שנים מיום שהגיש תביעה לפי חוק הביטוח הלאומי; הגיש אדם תביעה לפי חוק זה בתוך התקופה האמורה והוכר כנכה, ישולמו לו, בהתאם להוראות סעיף 18, תגמול לפי סעיפים 4, 4א או 5 וכן תוספת לתגמול לפי סעיפים 7א, 7ב או 7ג, הכל לפי העניין, בניכוי תשלומים ששולמו לו לפי חוק הביטוח הלאומי מיום שהגיש תביעה לפי חוק זה ועד ליום שהוכר כנכה; בפסקה זו, “תביעה” – לרבות בקשה לפי סעיף 35;”.

תיקון חוק הביטוח הלאומי

[מס’ 101] 2. בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ”ה–1995‏ (להלן – חוק הביטוח הלאומי), בסעיף 323 –

(1) בסעיף קטן (ה), במקום “סעיף קטן (ג)” יבוא “פסקאות (2) עד (8) של סעיף קטן (ג)”;

(2) אחרי סעיף קטן (ה) יבוא:

“(ו) הבחירה לפי פסקה (1) של סעיף קטן (ג) תיעשה עד תום שישים ימים מהיום שבו נקבעו דרגת נכותו היציבה לפי פרק ט’ ודרגת נכותו הקבועה לפי חוק הנכים, לפי המאוחר מביניהם; כל עוד לא נקבעו דרגות נכות כאמור, יהיה הנכה זכאי לבחור אם לקבל תגמולים לפי חוק זה או לפי חוק הנכים, כל אימת שחל שינוי בגובהם של הגמלה או של התגמול החודשי, לפי העניין, ובלבד שלא ישנה את בחירתו יותר מפעמיים.”

תחולה והוראת מעבר 3. סעיף 36א לחוק הנכים וסעיף 323 לחוק הביטוח הלאומי, כנוסחם בחוק זה, יחולו על מי שהגיש לראשונה תביעה לקצין תגמולים ביום התחילה ואילך, וכן על מי שהגיש תביעה לפי פרק ט’ לחוק הביטוח הלאומי בשלוש השנים שקדמו ליום התחילה.

מבחן ההתנהגות

“הבחירה” לא נעשית לאחר מיצוי ההליכים לפי שני החוקים אלא כאשר מתקיים תנאי אובייקטיבי: ההתנהגות הננקטת בפועל בחלוף שישה חודשים מיום קביעת דרגת הנכות היציבה או קבלת התשלומים לפי חוק הנכים. בשני המקרים אין זכר לכך שההליכים חייבים להסתיים לפי שני החוקים  .

לא ניתן לגבות תשלומי כפל

נקבע כי נכה אינו יכול לשנות בחירתו מרגע שנשלמה וטעות בשיקול ובבחירה אינה עילה לשינוי בדיעבד; על הנכה לשקול את היתרונות והחסרונות של המערכות השנות ואת הזכויות המוקנות לו, תחת כנפיהן, ולהחליט בדבר הכדאיות של כל מערכת. אמנם הנכה יכול להגיש תביעה גם לפי חוק הנכים וגם לפי חוק המוסד לביטוח לאומי ויכול שיוכר כנכה על ידי שניהם אך בכל מקרה לא יזכה לתשלומי כפל ויוכל לקבל קצבה רק מאחד מהם  .

גישה זאת הינה גישה נזיקית מסורתית לפיה הניזוק יכול לקהל פיצוי עד גובה הנזק בלבד אך לא מעבר לכך, וכך נקבע בפרשת מלכה:

“…סיכומם של דברים, דעתי היא, כי דין הערעור להתקבל. המערער יוכל להמשיך לנהל את תביעתו כנגד המשיבה על-פי חוק הפיצויים, בד בבד עם קבלת הקיצבה על-פי חוק נפגעי פעולות איבה. אכן, אין הדעת נוחה מן האפשרות לתבוע ולזכות בתגמולים על-פי שתי מערכות הפיצויים, ואפשרות זו מנוגדת לכוונה הכללית של המחוקק להימנע מיצירת מצב, בו יהא הנפגע זכאי לתשלומי כפל. דא עקא, שמגמה עקרונית-כללית זו אינה מתיישבת הפעם עם לשונו של החוק, ולכן היא נסוגה מפניה.”  .

ההסדר שבסעיף 36א לחוק הנכים, בניגוד לסעיף 36 ו- 36ב אינו כולל הסדר חזרה אל הנכה להשבת תשלומי הכפל ולמעשה לא ניתן לאוכפו להשבת תגמולי הכפל לפי סעיף זה ולפי סעיף 323(ג) לחוק הביטוח הלאומי. משום כך חשיבותה הגדולה ומוחלטותה של בחירת הקצבה  .

“בחירה” הינה טענה מהותית

טענת הבחירה בתגמולי המוסד לביטוח לאומי הינה טענה היורדת לשורשו של ההליך וניתן להעלותה גם בסיכומים בסוף הדיון אף אם היו הצדדים ערים לה במהלך הדיון והיה חומר ראיות להוכחתה  .

טענתה המערער כי הינו נכה נפשית, ובשל כך  יש להפעיל את האבחנה שבסעיף 18(ו) לחוק הנכים גם לצורך זכות הבחירה, נדחתה על ידי ועדת הערעורים. הועדה קבעה כי האבחנה זו מצומצמת לצורכי סעיף 18 לחוק הנכים. משום כך לא ניתן ל”מתוח” את זכות הבחירה לעתיד  .

הזכות לקבלת סמל הנכים

…חוץ מן ההוראות בדבר זכותו לקבל את סמל הנכים;

בעניין סמל הנכים ישנה חשיבות לסעיף לפיו מבוקש סמל זה ולמעשה לגורם ממנו מבוקש הסמל, אם הבקשה מופנית לועדה, לפי סעיף 41 לחוק הנכים או שמא לקצין התגמולים לפי סעיף 30(ב) לחוק; חשיבות השאלה היא לעניין ההתיישנות לפי סעיפים 32 ו – 32א. לחוק הנכים, אשר מתייחסים רק לבקשות לפי סעיף 30 לחוק הנכים ולא לבקשות לפי סעיף 41 לחוק. שאלה זו עלתה לדיון בבית המשפט אך הושארה ב”צריך עיון”  .

שיבוב מן המוסד לביטוח לאומי

..(2) בחר בזכויות לפי חוק זה – רשאי אוצר המדינה לתבוע מהמוסד לביטוח לאומי פיצוי על כל הוצאה שהוציא או שעתיד להוציא מכוח חוק זה, עד לשיעור הגימלאות שהיה חייב בהם המוסד לביטוח לאומי אילו בחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי, תשי”ד – 1953;

(3) פיצה המוסד לביטוח לאומי את המדינה כאמור בפסקה (2), והמקרה משמש עילה גם לחייב צד שלישי בתשלום פיצויים לנכה לפי פקודת הנזיקים (נוסח חדש), או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל”ה1975-, רשאי המוסד לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי לפי סעיף 70 לחוק הביטוח הלאומי, תשי”ד1953-, על הסכומים ששילם או שעתיד לשלם למדינה, כאילו היה חייב לשלם סכומים אלה לנכה, והוראות סעיף 70 האמור יחולו על הנכה, בשינויים המחויבים לפי העניין, כאילו היה זכאי לגימלה לפי חוק הביטוח הלאומי, תשי”ד- 1953;

(4) פיסקה (3) תחול על חיובים של המוסד לביטוח לאומי לפי סעיף 9 לחוק המשטרה (נכים וכספים), תשט”ו1955-, ולפי סעיף 14 לחוק שירות בתי-סוהר (נכים ונספים), תש”ך- 1960;

(5) הבוחר בזכויות לפי חוק זה חייב להושיט כל עזרה ולנקוט כל פעולה סבירה כדי לסייע לאוצר המדינה במימוש זכותו של אוצר המדינה לפי פיסקה (2).

בחירת זכויות לפי חוק שירות המדינה

36ב. זכויות לפי חוק ולפי חוק שירות המדינה (גימלאות) תשט”ו- 1955 (תיקון: תשכ”א)

נכה שבידו הברירה לפי סעיף 27 לחוק שירות המדינה (גימלאות), תשט”ו- 1955, והוא בחר בזכויות לפי חוק זה, רשאי, בהסכמת קצין-תגמולים, לבטל בחירתו ולתבוע את זכויותיו לפי חוק שירות המדינה (גימלאות), תשט”ו- 1955, אם החזיר למדינה את ההענקה או התגמולים וכן את הסכום שיקבע קצין-תגמולים תמורת כל יתר טובות-הנאה שקיבל מכוח חוק זה.

קיום הסדרי השיפוי בסעיפים 36,36א ו – 36ב לחוק הנכים מותנים במניעת גביית תשלומי כפל על ידי הנכים. מכאן חובת הנכים לבחור בין זכאות לפי חוק הנכים או לפי דין אחר. אין מניעה כי הנכה יפעל להכרת זכאותו משני מקורות או יותר אך אין הוא רשאי לממש זכאותו לפי מקור אחד בלבד ומרגע שגבה כספים (פיצוי או תגמול) או קיבל טובת הנאה אחרת, מאחד המקורות, מופסקת זכותו להמשיך בהליך להוכחת זכאותו כנגד הגוף או המוסד האחר.

החומר כאן מתוך הספר “חוק הנכים – חקיקה, פסיקה והיבטים משפטיים”.

אם גם אתם נזקקים לייצוג צבאי ובטחוני, התקשרו עוד היום ותנו לנו להילחם עבורכם!

לשאלות ומידע נוסף, אנא אל תהססו, נשמח לסייע – יעוץ משפטי ראשוני חינם או כתבו אלינו בדואר אלקטרוני: info@disabled.co.il

למה כדאי לרכוש את ספר “חוק הנכים”?

התחילו שיחת ווטסאפ
צריכים עזרה?
שלום
כיצד נוכל לעזור?
Call Now Button